חנינה

בסוף, במשפט הצדק על כל הפשעים נגדנו, יבואו להעיד החטופים והפולשים ויושבי המעברות והצריפים והדיירים בשיכונים המתקלפים.

ונצעק את כאבנו כל אחד בשפתו, כל אחד בלבושו, כאילו לא היתה בושה מעולם. ונעלה באש את צווי הפינוי, את החשבונות והעיקולים, את הפרוטוקולים מהועדות השונות. ואחד יחזיק בידו יתד של אוהל, והשני פיסת בד דהויה ומן הזכרונות נכתוב אמת חדשה שאין איש יערער עליה.

והזכרון יהיה להיסטוריה.

והתינוקות ישובו לאמותיהם, והבתים לבעליהם ונחזיר שערה שערה לראשם של הילדים המוקרנים. ומילה תתחבר למילה, ונכונן מחדש את החוכמה, את השירה, את האמונה.

ונכה על תוף גדול וכל אחד בתורו יקריא את השמות והחלומות. והמקוננות יגז׳דרו על המתים, השם יקום דמם, ורוח צדיקים תרד להגן ולחזק והקדוש ברוך הוא יהיה עימנו, כמו שהיה מרגע שנישקנו את אדמת ארץ ישראל לחפש התחלה.

בסוף, במשפט הצדק על כל הפשעים נגדנו, נקבע שמעתה כל האשמים הם זכאים וכל הזכאים הם אשמים ונעמיד אותם בשורה אחת ארוכה, את ההוגים, את הפקידים, את השותקים ונחליט, במשאל העם המזרחי הראשון, לתת להם חנינה.