BLOG בלוג

No tags yet.
Follow Us

בחירות 2019

אבוד לגמריי בזמן בחירות. כולם רציניים, פרגמטיים, ממלכתיים, עם דיעה מוצקה, יודעים מה טוב להם, מה טוב למדינה. מה טוב לכלכלה. הכל באדישות כזאת מעצבנת, בטון נעים. בתוך כל הדיבורים והספקולציות והגנצים, המח שלי מתכווץ יותר ויותר, הנתונים משתבשים, האבחנה מתקלקלת, אני מרגיש כבול, עבד של סקרים, המציאות מרצדת לי בפיקסלים גסים. אני מאמץ רפלקס ישן, זורק כל מה שנותנים לי, מטיח לרצפה את ההזדמנות להיות אחראי על גורלי. אני מרפה, נותן לגוף להוציא הכל, מקיא את הדיעות והטוקבקים והמשא ומתנים. הראש מסתובב כמו מטורף, מתמסר לרגע בו איני יודע מה עלי לעשות. אבל אני הרי אדם פוליטי עם אידיאולוגיה שנעה בין שנאה עמוקה למדינה הזאת לאהבה עזה למקום ואנשיו. אני רוצה לצעוק, רוצה לומר את דעתי, הוא ככה וזה לא צודק ומוטב שיחברו

אני יגיד לך מי אתה ( בעקבות רצח יהודה ביאדגה ז״ל)

תגיד לי אם עצרו אותך על שוטטות ליד הבית שלך- אני יגיד לך מי אתה. על האוטובוס בדרך מאשדוד לירושלים, עייף אחרי יום עבודה. מטיל את הראש על הריפוד המסריח של אגד, מתעלם מרעש המנוע שיושב לי על המח. הנוף מרצד לי בעניים. האוטובוס עוצר בפתאומיות, 4 שוטרים חמושים עולים, מבקשים ממני ומ2 פועלים שיושבים מאחורי תעודת זהות. הוא מיישיר מבט, אוחז באקדח. היד שלו רועדת על הנשק , הפה שלי רוטט. לא מצליח לדבר. הוא שואל ושואל- אני שותק ושותק. הגוף בוגד בי. סעמק, שיראה את ה״כהן״ בתעודת זהות וישחרר אותי. ובאחד הימים האפורים , נוסעים בשדרה של כל השיק והחנויות האורגניות , אופנוע של מגב נצמד. עצרו בצד עצרו בצד. לא אמרנו מילה, הגוף שלו בא לקראתנו, נחוש, מאיים. צועק שאלות , שיחפש איפה שבא לו רק שישחרר כבר. רבע שעה אתה אצ

  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square
Recent Posts
Search By Tags
Archive