אני יגיד לך מי אתה ( בעקבות רצח יהודה ביאדגה ז״ל)
תגיד לי אם עצרו אותך על שוטטות ליד הבית שלך- אני יגיד לך מי אתה.
על האוטובוס בדרך מאשדוד לירושלים, עייף אחרי יום עבודה. מטיל את הראש על הריפוד המסריח של אגד, מתעלם מרעש המנוע שיושב לי על המח. הנוף מרצד לי בעניים. האוטובוס עוצר בפתאומיות, 4 שוטרים חמושים עולים, מבקשים ממני ומ2 פועלים שיושבים מאחורי תעודת זהות. הוא מיישיר מבט, אוחז באקדח. היד שלו רועדת על הנשק , הפה שלי רוטט. לא מצליח לדבר. הוא שואל ושואל- אני שותק ושותק. הגוף בוגד בי. סעמק, שיראה את ה״כהן״ בתעודת זהות וישחרר אותי.
ובאחד הימים האפורים , נוסעים בשדרה של כל השיק והחנויות האורגניות , אופנוע של מגב נצמד. עצרו בצד עצרו בצד. לא אמרנו מילה, הגוף שלו בא לקראתנו, נחוש, מאיים. צועק שאלות , שיחפש איפה שבא לו רק שישחרר כבר. רבע שעה אתה אצלו, חשוד על כלום, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. הוא הסמכות, הוא האמת.
ובאחד הבקרים היפים, קלאש בשכונה, מחזיק את הגוף שרועד לי בידיים, רואה את הדם על הרצפה. חוזר מזועזע לבית לשטוף פנים, 2 שוטרים נכנסים מהמרפסת, מי אתה מה אתה. זה אתה אתה? מה עשית? זה אתה? והשתיקה הזאת, חוסר אונים, הגוף שלך משותק.
אלה עם המדים, הפקידים, הבירוקרטים, השופטים, התליינים שחורצים את גורלך, שרואים בך מטרה. אלה יחפשו אותך, במסמכי המיסים , בתחתונים , בתביעה לביטוח לאומי, בתור לקופת חולים, ברחובות החשוכים. ישלפו אותך מתוך ההמון, יסמנו אותך כי היית עייף, מהורהר, מוזר, משועמם, כי שכחת להסתפר, כי הצבע שלך לא זוהר, הם אלה שירעילו אותך להסתער, יקברו אותך מחוץ לגדר, יחטטו לך בחיים, יכנסו לך לורידים, יצנזרו לך שירים. הם שמגלים, עוצרים, רוצחים במסגרת החוק שהם מחוקקים.
בעניים שלי ראיתי אותם מכים את הנשים, את הילדים, את החלשים ביותר. הם אלה שפוצצו את דוד בן שטרית, בדרכו לפגישה שגרתית בקריה. הם אלה שהרגו את שמעון יהושוע כי הגן על ביתו, הם אלה שירו באסולין שהגן על האמת. שהכו את דמאס פיקדה , קבעו את גורלו של יוסף סלמסה, שכחו את אברה מנגיסטו , שרצחו את יהודה ביאדגה ז״ל.
ליבי וגופי עם אחיי האתיופים .