בחירות 2019
אבוד לגמריי בזמן בחירות. כולם רציניים, פרגמטיים, ממלכתיים, עם דיעה מוצקה, יודעים מה טוב להם, מה טוב למדינה. מה טוב לכלכלה. הכל באדישות כזאת מעצבנת, בטון נעים. בתוך כל הדיבורים והספקולציות והגנצים, המח שלי מתכווץ יותר ויותר, הנתונים משתבשים, האבחנה מתקלקלת, אני מרגיש כבול, עבד של סקרים, המציאות מרצדת לי בפיקסלים גסים. אני מאמץ רפלקס ישן, זורק כל מה שנותנים לי, מטיח לרצפה את ההזדמנות להיות אחראי על גורלי. אני מרפה, נותן לגוף להוציא הכל, מקיא את הדיעות והטוקבקים והמשא ומתנים. הראש מסתובב כמו מטורף, מתמסר לרגע בו איני יודע מה עלי לעשות.
אבל אני הרי אדם פוליטי עם אידיאולוגיה שנעה בין שנאה עמוקה למדינה הזאת לאהבה עזה למקום ואנשיו. אני רוצה לצעוק, רוצה לומר את דעתי, הוא ככה וזה לא צודק ומוטב שיחברו. אלה פאשיסטים ואלה צדקנים והיא אישה ומזרחית ואני בעדה. אני מוכרח לדעת, מוכרח להתעשת, יש לי ילד לעזאזל, או שאני בורח איתו לאיזה כפר ברברי או שאני שואף לתקן את המקום המחורבן הזה. תהיה בן אדם, תהיה נחרץ. אתה הרי שוקע ביומיום בתוך מדיניות מיסוי אלימה, נאבק מול חוקים שסוגרים עליך, בדיור, בתרבות, בכלכלה. אתה קבור בתוך ספקולציות ביטחוניות . גנרלים ומאבטחים בקניון שולטים בתנועה שלך, אבוד בתוך מקום שההיסטוריה שלו היא האויב המר של ההווה שלך. תפעל, אתה חייב לפעול.
עוד לא הספקתי להתרומם ובהיסח הדעת, במשב רוח בודד וקר, אני מאבד אחיזה, היד זזה מעצמה, לוחצת על הקליד הלא נכון, מניחה את החפצים לא במקומם. מצביעה על עצמים זרים. אני לא שולט בעצמי, אפילו הפוסט המחורבן הזה הולך להסתיים אחרת ממה שחשבתי. לא עוד הפעם זה, אני מועד ושוקע, תשוש, מתהלך כמו משוגע. טובע בתחושת האכזבה המרירה שמכה בי שוב ושוב.. אני מסוגל ליותר, אני מסוגל, חייב להצמיח תקווה דווקא מתוך היאוש, חייב לראות עתיד. אבנה לי פרוגרמה, הנה הממלכתיות העלובה צועקת מתוך גופי, היא חזקה, היא משתלטת, אני ניגש אל המרפסת, מיישיר מבט אל פיסת האופק שנשארה בין 2 בנייני הענק שבנו מולנו. אני מבין את החשיבות, את המעמד, אני יכול, אני מוכרח, הפה שלי פורט את המחשבות אחת אחת. את המספרים והעמדות, את החישובים והחוקים, מחלחלות בי התובנות. הנה, אלו הם חיי. נרדם בהרגשת סיפוק אדירה, אני כאן, אני שייך.
באמצע הלילה קם בבהלה לרעש מקרר רועם. תחושה מוזרה לא נותנת לי מנוח. הגוף רוצה לצנוח בחזרה לתוך השינה המתוקה, אני מתנגד, בשארית כוחותיי ניגש למטבח, פותח ארון, פותח מגירה ראשונה, שנייה, מצית גפרור, נושם לרווחה את ריח הגופרית.