בעקבות הסרט ״סלאח פה זה ארץ ישראל״
הבירוקרטיה מטשטשת אמונה, היא שנועדה להסוות ולהסתיר וככל שתחפש ותמצא בה כך תחסיר מעצמך . כי לא תראה בתוכה אלא צלליות, שאריות דמה, תאור סרק ומספר, מצג שווא של דמותך, מתוך עיניהם של מבקשי רע.
ובהיעלמותם של הטפסים והניירות מעיננו לא ישאר דבר מלבד דברי אבותינו הם דברי אלוהים חיים . למעברה יש ריח , לדם יש טעם, ההיסטוריה נוצרת מן הזיעה, מכפות הידיים, מדמעותיהן של אמהות, על סיפוני עולים, בחדרי המיטות . אות אחת מפיהם ממוססת מערכות, מוחקת אימפריות.
ומי אלה שבאים לערער, שילכו להזדיין, אלף אלישעים ופיקארים ולונדונים וצבא שלם של פקידים מחורבנים לא יוכלו על עדות אחת, לא ישקיטו בכי חרישי, לא יטשטשו את הכוונה הרעה, לא יכסו על האובדן והשממה הרי הם כמו נצח חקוקים על קירות עמיגור, טבועים באדמת שממון, בצהוב המשעמם והבלתי נגמר בדרומה של הארץ הזאת. שישרפו הועדות והאקדמיות ובתי הדין ואלו שממיינים ומתייקים את הדמעות והכאבים שלנו. האמת ניצבת איתנה לפניהם כיתד חלוד .אל לנו לחכות לכתביהם ולהתרגש מרחשי ליבם. אל לנו לחפש את כאבנו בפיהם. אפילו הגה חרטה לא תמצאו שם, אפילו חמלה.
וצדקה אותה אשה יראת השמיים שאין לדבר רעה על ארץ ישראל. אך גם האחרות צדקו, כי המרד והמחילה אחד הם, היד המכה היא היד המלטפת, כמו בצל השיכונים, שם האויב הופך ברגע לאוהב בעוד הדם ניגר. כי איך תשחרר את עצמך אם לא תשחרר את המבקש להרוג אותך. זה האדם שמקפח עלי אדמות. הוא גוזל ושופך דם. והקבלה והמחילה היא ההודאה מול האלוהים שכולנו, כל בני האדם, טועים.
צדקה אותה אשה יראת שמיים, צדקה כי ידעה עמוק בליבה שהארץ הזאת עוד תקיא אותנו מתוכה. וכל הבריתות והשבועות יהיו כלא היו .
סלח להם שאין בהם חרטה סלח לנו שעדיין אין בנו את הכח למחול.
*נכתב בהשראה לתגובתו של אלברט סוויסה על הסרט ״סלאח פה זה ארץ ישראל״
